לזכר בן


benzion

המכינה הקדם צבאית של המדרשה למנהיגות בת"א 'בני ציון', הוקמה לזכרו של בן ציון שי-חדד.

בן היה לוחם ביחידה המובחרת 'מגלן'. ביום שישי, כ"ד באב תשס"ו (18.8.2006) יצא בן בנסיעה שיזם על מנת לשמח את חבריו ביחידה. בן (בנצי כפי שכונה בפי חבריו לצוות), נטל על עצמו שליחות מתוך אהבת רעים ושמחת חברים, באותה הוויה שוקקת חיים ושמחת הנתינה שכה ניתמלאה בו. בדרכו ליחידה, נהרג בן בתאונת דרכים קטלנית בנתיבי איילון והותיר אחריו הורים, אחות ואח.

בן נולד בכ"ד ניסן תשמ"ז, 23 באפריל 1987, גדל והתחנך בת"א, למד בבית ספר היסודי 'מירון' ובבית הספר התיכון 'אמית'-גוש דן (אוניברסיטת בר אילן), היה חבר בתנועת 'בני עקיבא', התגייס ליחידה בנובמבר 2005, כלוחם וחובש קרבי.

בן היה ממנהיגי הצוות והוביל אותו לנורמות של עבודה קשה ומקצועיות, היה אוהב אדם, חבר אמת, רחב לב ויפה תואר. 'נסיך להוריו ואביר לרעיו'.

-לעמוד ההנצחה באתר "יזכור", אתר ההנצחה של חללי צה"ל.

-לעמוד ההנצחה, באתר עמותת מגלן.


הקמת המכינה

כבר במהלך ימי האבל הראשונים החלו המשפחה והחברים לחשוב על דרך להנצחת זכרו. בן נולד בשכונת 'בבלי' בתל אביב והתחנך בבית מעורב דתי-חילוני, בית שהטמיע את הנתינה והמסירות למדינה. מתוך עומק השבר שפקד את המשפחה, בנסיון לתעל את הכאב הגדול למען עשיית הטוב, הועלה רעיון הקמת המכינה הקדם צבאית למהיגות, מכינה מעורבת לדתיים וחילונים.

המכינה הוקמה מתוך התפיסה כי השתבשות דרכה של היהדות מזה כמה דורות כהוויה דינמית ומתפתחת, היא הגורם המרכזי למשבר הזהות והשלכותיו החברתיות והלאומיות. תפיסה זו מצטרפת להבנה שהיהודיות היא בשורש הוויתנו ואין להפקירה למונופול של סקטור או זרם כזה או אחר, ועל כן התמודדות עם משבר 'הזהות היהודית', היא הדרך להתמודד עם השבר המנהיגותי, הלאומי והחברתי.

האמונה כי הייעוד של העם היושב בציון, להניף את הדגל המוסרי כלפי העולם בבחינת "כל אדם נברא בצלם אלוקים" המתבטאת בדברי חז"ל "חביב האדם שנברא בצלם" חברה להשקפת הרב קוק זצ"ל, "הישן יתחדש והחדש יתקדש", והיו יחד לבסיס ההחלטה להקים מכינה קדם צבאית מעורבת למנהיגות בתל אביב – מכינת 'בני ציון', לזכרו של בן ציון שי-חדד.

דברים לזכרו של בן במלוא 3 שנים לנופלו

יקיר, חבר של בן

  • "מישהו קורא ואני יודע מי, מישהו קורא שיוצא מתוך עצמי.

 

מישהו מושיט את ידו שאזכור, ואביט לרגע, רק לרגע לאחור…"

  • "אנשים טובים בצדי הדרך, שעצר הגורל בעדם, אולי הם הוריי ואולי הם הוריך, אולי נשלחו הם אלי ואולי אליך, לומר, הייה אדם"…

 

אלה היו שני הבתים הראשונים של יורם טהר לב "אנשים טובים", כל אחד יכול לפרשו כך או אחרת…

בראייתי מוצא אני כאן נחמה, נחמה לקרובים ולחברים.

נחמה על אותו מלאך שאלינו נשלח…

בנציון, מילון אבן שושן בפירושו לבת ציון מפרסם את הקישור

"תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך"-לא תהיה יותר גולה!

הנך קרוי על שם סבך, שם אשר הווה את שאיפותיהם ותקוותם של אלה החיו בגולה, קל לשער מה הייתה משאת נפשם של סביך בנותנם שם זה לילדם, כי אם לחזור לארץ, לציון. אשר מעבר לכל מסמל את החירות והחופש.

בנצי, בשמך ובמעשיך, ובשיא,יום הגיוס לצבא הגנה לישראל, צבא היהודים שיכולים להגן על עצמם, מימשת את שאותה נפשם.

יותר מכל, הגשמת את חזונם- "להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים"

כחברך בזמן התיכון, זוכר אני את כור ההיתוך בחברתך, זכית בחברים מכל הסוגים, ואנחנו זכינו בחבר כמוך.

היית לנו סוג של גשר בין 2 העולמות- החילוני והדתי, אפשרת לאיחוד אשר נותן את פירותיו עד היום הזה, בין כולנו, התברכת בשמחת חיים, אותה שמחת חיים שנותנת לבני אדם כוח להתעלות ברגעים קשים, להתקדם ולהסתכל בדרך כלל באור חיובי על הדברים, והיה לך את כל זה,

יחד עם רצונך הגדול לשרת את מדינתך, ולתת לה את חייך…

בראייה שטחית אפשר לסבור שאנו מחשיבים את העבר כעבר ועליו בוכים, אין הדבר כך..

מובן שהעבר חשוב לנו, בעיקר, כהיותו חלק מן ההווה.

בכל האירועים הגדולים שלנו חסרת: החתונה של קסוויה, הגר מסיימת י"ב, אחיך הקטן האורי עולה לחטיבת ביניים ונהיה דומה לך מיום ליום…

כאן בולט החוסר, חווים אנו את ההווה בו נוטל חלק מן העבר, או יותר נכון בו העבר נטל חלק מאיתנו-אתה!!!

עם הכאב הגדול שעדיין עומד, צמח ממך דבר יפה,

יחד עם הכאב שנשאר אני מסתכל על הדבר שבהשראתך נוצר-

המכינה

נשאלת השאלה במשנה- "בשעה שאדם צדיק מסתלק מן העולם בלא בנים, הוא מיצר ובוכה, אומר לו הקב"ה-מפני מה אתה בוכה?

מפני שלא העמדת בנים בעולם הזה?

אך לך בנצי, לך יש פרי יפה כבנים…

פרי העמל של קרוביך לזכרך-המכינה על שמך

כולנו כחבריך, רצינו להיות חלק ממורשתך, דבר אשר מעיד על הערכה הרבה אליך.

כמה סמלי, בחייך היית גשר בין סוגי האנשים, הייתה לך היכולת המיוחדת להסתדר עם כל איש באשר הוא.

והנה הוקם לזכרך גשר, גשר גדול-המכינה, אשר מאגדת לתוכה אנשים מכל קצוות הארץ ומכל הסוגים, הדור הבא של עמנו, אנשים ערכיים ורציניים, חבורה אשר מקדישה שנה מחייה למציאת השורשים והעבר של עמנו, הבנת מהותנו כעם וכיחידים.

קבוצה שעושה פסק זמן במרוצת החיים, בשביל לעשות שירות מועיל יותר למדינתם.

בתקופה זאת התחושה הגוברת של האנשים היא לראות מה המדינה יכולה לעשות בשבילי, אותה קבוצה מחפשת מה היא יכולה לעשות בשביל המדינה, איך להגיע לשירות הצבאי והלאומי מוכנים יותר, כדי שתרומתם תהיה משמעותית יותר.

בספר המידות של הרב משה חיים לוצאטו-"מסילת ישרים" הוא פותח

"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו…"

איני יודע מה ימצאו נערים בחיפושם, אך כבר בעצם החיפוש הנכם עושים את המוטל עליכם,גאה אני להיות חלק מהעם של אנשים אלה-אשר מפיחים תקווה לעתיד טוב יותר…

אכן בן, "פרי יפה כבנים יש לך…"

עולל יום, נער אשר רק השלים את חוק לימודיו לא מזמן, טרם נפתח גביע חייך וחייך נגדעו, אבל לא שאיפותיך, לא ערכיך

"אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה", מארג חבריך העצום מעיד מי היית ומה היית בשבילנו.

בכל אחד מאיתנו שוכן חלק ממך, חלק שלקחנו משהייה במחיצתך, אם זה שמחת החיים, אם זה ערך החברות ואם הנתינה למדינה,

לא משהו שיכול למלא את החלל העמוק אבל לפחות ישאיר בנו חבריך, את חותמך לעד.!

מילים לא יספיקו לתאר את מי שהיית, אך דע לך שמעגל חבריך המעיד עליך, ממשיך לגדול עם אנשים שהנני בטוח כי גאה היית להיות חברם, אנשים אלה אשר עושים חברותות אל תוך הלילה עם אמך אשר בטוחני כי מעבירה להם, לילדיה האחרים, קווים יחודים לדמותך.

תקוותי היא שנדע לאמץ ערכים אלו, כולנו כחברה וכפרטים, ואם המוזיקה שלך ראויה כפי שאני סבור, אם יש בה העומק שאני מאמין שיש,הרי שהיא תמשיך ותתנגן.

אסיים בקטע מהשיר של יורם טהר לב, בו פתחתי:

"מישהו קורא לי וקולו צלול וחם, מישהו מודיע לי לשוב להיות אדם

מישהו קורא לי ורק זאת הוא מבקש, שאביט אל המראה שלי מבלי להתבייש."

"הגורל יכול לקחת את הכל בהינף יד, אבל מה שכבר נתת, ישאר לך לעד!!!"

יקיר אור

חבר

יפה, אמא של בן

מזה שלוש שנים שאני בוכה על כל מה שהחמצתי אני (עוד לא התחלתי לבכות על מה שאתה החמצת אם בכלל….), על כל בוקר שאני קמה בלי שיר בלב, על כל יום שעובר בלי לראות על צג הטלפון את השם שלך, בלי להרגיש את החיבוק המדהים שלך, החיוך שלך והרשימה עוד כל כך ארוכה שגם מחברת עבה לא תספיק לה. השבר הענק שהותרת אחריך, החמצת הביחד, המכלול השלם.

עברו שלוש שנים והעולם לא עצר את תנועתו, העולם ממשיך במסלולו ורק עולמינו חרב, עולמינו כבר לא יהיה אף פעם כפי שהיה, בחוץ השמים כחולים, השמש זורחת הקיץ בעיצומו והעולם כבר אינו מקום יפה יותר, האוכל אינו טעים, החיים מקבלים משמעות שונה ומשונה עם כאב בלתי נסבל שרק הולך ומתעצם מיום ליום.

התנפצות האשליה של נוכחות הבן מביאה עמה יגון אינסופי, יגון שאין לו מידה. נתן יונתן מבטא זאת בשיר 'איש מביט בבנו' שכתב לזכר בנו, ובאמצעות הדיאלוג שהוא מנהל עם משורר יגון ידוע ר' שלמה אבן גבירול שכותב על עוצמתו של היגון; "כשורש העץ יהי ארך אמיריו , כתבונת אנוש ישר אמיריו, כמזמת לבב אש בן יגונו" רשב"ג טוען שהיגון הוא פונקציה של חכמת האיש ועמקותו הרוחנית, ככל שהלב חכם יותר יגון האדם גדול יותר. בצורה מתוחכמת שואל נתן יונתן את מילותיו של רשב"ג בשיר כדי לאמר -יגונו של אדם לא ניתן למדידה ובאמצעות הדימוי לשורשי העץ ואמיריו, היגון לא רק שאינו מתמעט עם השנים, אלא גדל וצומח.

המושג "חיים בלבבות" אותו טבע לראשונה פרופ' אסא כשר עם מות בנו, הוא יחס לאדם יקר שמת, מביא אנשים לשאול עצמם, מה אני עושה נוכח מות האדם היקר לי? שאלה זו מחריפה בקיצוניותה כאשר מדובר במוות שלא כדרך הטבע, במות אדם צעיר. "חיים בלבבות" הוא הנוכחות של המתים בחיים של אלו שנישארו או כפי שאמר פרופ' ישעייהו לייבוביץ ז"ל , "מות בניו הוא תוכן חייו", בעזרת מעשים גדולים של בני אדם, אנו יוצרים תמונה של אדם חי, חי בליבנו, בשיח שלנו, במחשבות שלנו.

בן, בתוך כל הכאב והגעגוע האינסופי והמתעצם, הצלחת להיות לי מורה לחיים, לחדור לליבותיהם של כל כך הרבה צעירים בשנתיים האחרונות שזכו להכיר אותך דרכי ודרך המשפחה ולהתאהב בדמותך.

בן, הספד הוא דבר שעושים למתים, ואתה, אתה יודע, לא מת בכלל. צדיקים במיתתם קרויים חיים ומסתבר שיש אנשים שהחיים שלהם הם אור שלא נגמר. המידרשה הישראלית למהיגות בת"א-בני ציון, שהוקמה לזיכרך, ניכנסת לשנתה השלישית, נטועה כגזע איתן בחברה הישראלית ומממשת את חזון הקמתה באהבת האדם אשר ניברא בצלם אלוקים ובחינוך לחברה של צדק ומשפט ילין בה.

בן, אתה קוסם, היה בך קסם שכולם נידבקו בך בחייך-בעולם הזה, וכעת בעולם של מעלה-כשאנו כאן למטה מרימים את פרוייקט המכינה וזה נראה כמו נס כד השמן….

זכית להיות אהוב, כמו שרק מעטים זוכים והיום אנחנו מחבקים אותך, אוהבים אותך ומתגעגעים.

אף פעם לא הצטיינתי בכתיבה שיודעת לבטא את רגשותי , אנשים גדולים ומוכשרים עשו זאת לפני ולכן אסיים בהספד שכתב פרופ' אסא כשר על בנו, שמבטא כמעט במדוייק את רגשותי.

לא אתה המת ואני החי

אני ואתה-שנינו בין החיים ושנינו בין המתים

משהו בי הלך לבלי שוב איתך, אל המתים

משהו בך חי והולך איתי בן החיים

כביכול, אתה בין המתים ואני לא בניהם-כביכול,

אתה בין המתים, אבל חלק ממך חי ואתה בין החיים

ואני בין החיים אבל חלק בי מת ואני בין המתים

אתה בין המתים שהם בין החיים

ואני בין החיים שהם בין המתים

ואנחנו הולכים אליך, ואתה שב אלינו

אמא.

Comments are closed